עם דר’ גיל דקל.
עמוד 158
פרק ה.
רז’ל – רבותינו זכרונם לברכה.
אור, חסד, בריאה, היא מדרגה שווה לצמצום, לגבורה, להסתרה. על כך אמרו רז’ל שבתחילה היתה מחשבה לברוא עולם רק במידת הדין, הגבורה, הצמצום. אלא אז הוסיף אלהים את הרחמים, האור.
עמוד 159
צמצום יוצר בריאה, ללא צמצום הכל יישטף לאור ויהיה אלהים, אך לא תהיה בריאה. צמצום מאפשר תחושת עצמאות ויכולת בחירה. לכן תחילה המחשבה לברוא עולם רק בצמצום, כדי לתת תחושת עצמאות ובחירה. אלא שאז הוסיף אלהים התגלות צדיקים.
שם הוואי – ביטוי לאין סופי.
שם “אלקים” – ביטוי לסופי, צמצום גבורה.
הטבע שאנו רואים בעולם שלנו לוקח מאלוקים.
עמוד 160
צמצום וחסד הם ניגוד, אך רק שניהם יחד מאפשרים את בריאת וקיום העולם. ניגוד שהם אחד. הצמצום עצמו כולל חסד, שכן צמצום מאפשר בריאה. ללא צמצום היה העולם נשרף מרוב אור. אם כן, הצמצום הוא עצמו מעשה של חסד, רחמים. שניהם קיימים יחד. צמצום וניגודו, החסד, מתקיימים יחד, כיחידה אחת ובאים מאלהים. אלהים הוא צמצום וגם אין-סוף וגם מעבר לשניי אלו.
אין ניתוק בין צמצום או רחמים לבין אלהים. הם אינם מתקיימים בלעדיו. עולמנו הוא קיום של ניגוד של צמצום מצד אחד, וחסד אור מצד שני.
”אדוניי אחד” – משמעות “אחד” היא שהכל, כולל ניגודים הם בבחינת אחד שלם ממש, ולא בבחינת שני חלקים מנוגדים כפי שנדמה לנו.
The Tree of Life, Tanya Book. (© Gil Dekel)
עמוד 162
פרק ז.
”שמע ישראל השם אלהינו אחד” – ביטוי לאחדות השם.
ייחוד עליון – הכל הוא אלהים.
ייחוד תחתון – הכרה שיש עולם שממשיך להברא על ידי אלהים. ראיית העולם, וכמו כן ראייה שהעולם נברא כל הזמן על ידי אלהים.
ביטול יש – תחושת קיום, אך הכרה שאלהים גדול יותר. המציאות קיימת אך היש, האישיות, מבוטלות.
ביטול-מציאות – ביטול היש וגם ביטול המציאות. איחוד מושלם עם אלהים. זהו ייחוד עליון.
שניי הביטולים חשובים. אלהים רוצה את האדם בעולם, ולכן יש חשיבות לביטול היש, שלפעמים נדמה כאילו הוא “נחות” יותר מביטול-המציאות.
הבריאה נועדה לשם גילוי מלכות אלהים. מלך חייב שיהיה לו עם למלוך על העם. לכן אלהים ברא את העולם כדי לאפשר את המלכות. לכן אנו חשים את עצמינו נפרדים, שכן רק על ידי הפרוד יש מלך ויש עם. גם אם למלך יש ילדים או שרים, הרי על אלו אין מלך מולך, שכן הוא קרוב אליהם פחות או יותר. רק על עם נוצצת מלכות מלך.
מידת-מלכות היא המידה המיוחסת לבריאת עולם. צמצום, שהוא הסרת אלוהות לכאורה, נועדה כדי לאפשר את תחושת הפרוד, המאפשרת את ביטוי האלוהות כמולך על עם.
עמוד 163
עולם = זמן ומרחב. זמן ומרחב נוצרו על ידי מלכות, לכן “אלהים עבר, הווה, עתיד”. עבר, הווה, עתיד הן שלוש תכונות שנוצרו מהעולם. והעולם נברא על ידי מלכות.
עמוד 164
אלהים לא השתנה על ידי הבריאה. גם ידיעתו של אלהים לא נשתנתה עם הבריאה, ידיעתו נשארה כמקודם. שהרי אלהים הוא הידיעה עצמה.
עמוד 165
אדם יודע את מה שהוא רואה מחוץ לו. אלהים יודע את הידיעה עצמה שהיא בתוכו.
עמוד 167
מחשבה היא רעיון שאדם סובב סביבה. ואילו מחשבת אלהים היא המקיימת, הנכנסת ומחייה את הרעיון. מחשבת אלהים היא מחייה את האדם, לא רק סובבת סביב רעיון ‘אדם’, אל מחייה ומקיימת אדם.
עמוד 180
אגרת התשובה.
תשובה – חזרה למצב ראשוני אמיתי של אדם. כמו יהלום באדמה שאינו נראה עד שלא מנקים אותו מהאפר.
יומא – פרוש העוסק ביום כיפור.
תשובה – מעשה אדם.
כפרה – מעשה אלהים. הניקוי של אדם על ידי אלוהים למצב של נשמה טהורה.
חטא משפיע פיזית, על ידי השימוש בחפצים גשמיים מחוץ לגוף. כך החוטא מטמא דבר פיזי בעולם. ולהיפך, מצווה מטרת את החומר. בחטא, החוטא מטמא את החפץ וגם את עצמו הוא, את גופו שלו. כמו כן חטא מטמא את הנשמה.
רשי אמר שאדם נברא אחרון כמו שמלך שמגיע אחרון לסעודה.
כפרה היא הסרת כתם החטא. לשם כפרה יש צורך בתשובה מצד האדם. תשובה מתקיימת על ידי:
1. חרטה המוציאה את ההנאה ממעשה החטא.
2. וידוי, פעולה פיזית מול החטא שהוא פעולה פיזית.
3. החלטה אישית של האדם להשתנות.
אם עבר אדם על מצוות עשה, כגון, לא הניח תפילין – והתחרט – יכופר לו מיד. אם עבר על מצוות לא-תעשה, והתחרט – יחכה ליום כיפור שרק אז תנתן לו כפרתו. נדמה שקל יותר לקבל כפרה מעבירת מצוות-עשה, מאשר עבירת מצוות לא-תעשה. לכאורה, עבירת מצוות לא-תעשה יותר חמורה, שכן יש לחכות יותר זמן עד אשר מתקבלת הכפרה עליה. אלא, שלמעשה עבירת מצוות עשה הינה יותר חמורה.
מצוות עשה מורידה אור אלוהי בעולמות העליונים ואל תוך עושה המצווה. הבריאה כולה לשם דירה בתחתונים, לשם משיכת אור אלהי אל העולם שלנו, על ידי מצוות עשה. עבירה על מצוות-עשה גורמת לכך שאור אלוהי לא נמשך, אלא שלא נעשה פגם, נזק. לכן הכפרה מידית. עבירה על מצוות לא-תעשה הינה פחות חמורה, אלא שכן נעשה דבר שאינו צריך להעשות, נעשה נזק מידי, ממשי, ואלוהים צריך לנקות את הנזק. לכאורה לוקח יותר זמן לאלהים לנקות את הנזק, לסדר את “הצעצועים שהתפזרו”, ולכן הכפרה איטית ויש לחכות לה עד ליום כיפור.
סוף פרקים ה, ז, ואגרת התשובה.
חזור לפרק א. ב. ג. ד.
ספר ‘תניא לקוטי אמרים’, פורסם בלונדון, אנגליה. 1978.
6 דצמבר 2014.
© גיל דקל.
- Reading with Natalie, book here...