מסקנות מהספר: שיחות על תורת הנבואה, פרקים נבחרים במורה נבוכים של הרמב’ם – ישעיהו ליבוביץ, חלק 2

מאת גיל דקל.

חלק 2. חזור לחלק 1.

491

תודעה ותבונה אינם טבעיים במציאות הטבע.

קליטה בתודעה – הבנה (הכרת ה’).

קליטה בחושים – מציאות (שמש, ירח, ארץ).

492

פעולת השכל נקלטת קודם כל בדיבור ומשם אל הדימוי. עבודה זרה היא דימוי של אמת, מתוך כח מדמה שמנווט את הכח השכלי.

493

דקארט: “אני חושב משמע אני קיים”. דקארט אמר שוודאי הוא הידע, המציאות הפסיכית, הרגש, הרצון, אך לא וודאי הוא קיום החוץ, העולם עצמו, העיר, הרחוב, הים, השמש. ההכרה החושית (טעם, ריח, מראה) יכולה להטעות.

494

יתכן כי 2+2 אינם 4, אלא 5, אך העובדה שאני חושב 2+2 (ולא משנה אם זה 4 או 5), העובדה הזו עצמה היא עובדה וודאית.

497

הרמב’ם הוא “מוניסט”, מאמין כי התופעות מתקיימות ממקור אחד, בניגוד לפלורליסט. אין הבחנה אצל הרמב’ם בין כוחות הגוף לכוחות הנפש. שלמות אדם מושגת על ידי שלמות כוחות פיזיים ופסיכיים, השייכים לאותה ‘נפש’ (נפש אצל הרמבם היא ‘צורה’ אחת, יישות אחת של אדם הכוללת באחידות את מה שמחולק כיום לפיזי ולרוחני).

509

הנביא מעוניין להכיר באמת, וגם אינו מתעניין בדבר אחר.

522

שרי ממשלה ונבחרי כנסת כיום אינם מכירים את הטוב אלא מדמים אותו. הנביא מכיר את הטוב ואינו מדמה אותו.

523

אפלטון: רק הפילוסוף מכיר בשכלו את הטוב.

540

אדם היודע מהו טוב אמיתי (כגון הפילוסוף), הוא בעל שלמות הכח השכלי, ואינו מדמה לעצמו את הטוב, ולכן לא יגרום למלחמות או רצח. כאשר הכח המדמה, הדמיון, משתלט על השיכלי, האדם מאמין בלב שלם שדמיונו הוא המציאות. אדם יכול להגיע לחוכמה רק לאחר לימוד.

546

אדם יכול לרצות לרצות.

547

‘כח משער’ מאפשר להגיע מ A במהירות ל C, אחרי שעוברים במהירות על B, כך שנדמה כאילו לא עברו דרך B כלל, אלא חזו ישר את C. כאילו זוהי הגדת עתידות. למעשה זהו כח משער בלבד.

548

כלומר, ישנם אנשים שהם זריזים בדדוקציה ומגיעים במהירות מ A דרך B אל C, אך אין זו מגדת עתידות.

549

דבר זה נראה כאילו הוא הכרה פנימית, כשלמעשה זו רק צפייה רגילה לתכליתם של דברים.

אינטואיציה אינה הכרה חושית או שיכלית, אלא ידיעת תכלית הדברים. האדם אינו יכול לחשוב שלא בקטגוריות של מקום וזמן, ושל סיבה.

550

תינוק אינו חותר ליניקה אלא זהו ממש רפלקס.

551

הבטחת ה’ כי יהיה עם משה באה למשה ממנו עצמו, ורק לכן הוא היה כה בטוח להכנס לתוך תוכי ארמון פרעה ולדרוש ממלך עצום כפרעה את שחרור עמו של משה. האמונה היתה ממשה אל ה’, וחוזרת חזרה מה’ אל משה. זה לא היה נס פתאומי שיורד משמיים, אלא הכרה שכלית שמגיעה מאדם כלפי מעלה. זו הכרה שכלית, אנושית, מהותית.

נביאי שקר קיימים גם כיום.

552

לוגוס ביוונית: הדיבור וגם המחשבה.

אפלטון: מחשבה היא שיחת הנפש עם עצמה.

556

חוק ארכימדס לא היה הברקה של רגע באמבטיה אלא סיום של תהליך חשיבה ארוך.

558

רק במאה ה-14 החלו לחשוב כי ניתן להוסיף ולחשוב מעבר למה שאמרו הוגי עבר. עד אז האמינו הוגים חדשים כי הם רק ‘מפרשים’ את מה שהוגי העבר כבר אמרו, ולא מוסיפים עליהם.

563

מצוות שבת אינה כי אלוהים שבת ביום השביעי, אלא היא מצווה משום שאנו מצווים עליה בעשרת המצוות. צווי אלוהי הופך אותה למצווה.

567

המקבל עליו עול תורה ומצוות הוא אדם חופשי, לעומת הפורק עול תורה ומצוות שהופך עבד ליצריו ותאוותיו.

568

לטענתו של לייבוביץ, בנצרות יש הבחנה בין גוף ונפש. שלמות שכלית מנותקת משאר שלמויות, לכן בוטלו המצוות בנצרות. ביהדות נפש האדם היא אחת – קיבה, סקס, חושים, רצון, דיבור. אין הפרדת כוחות הנפש. עבודת ה’ היא פרוגרמת עבודה של מכלול כוחות הנפש.

586

עושר וכבוד הינם שלמות פיקטיבית, שכן אדם יהיה מוכן לוותר עליהם כדי לשמור על שלמות הגוף. קטיעת רגל היא חמורה יותר מהפסד עושר.

587

איבר – חלק אינטגרלי.

קניין – קיים בפני עצמו וניתן להפקעה.

הקניין קיים בפני עצמו, ואם יאבד, אזי האדם לא ישאר חסר כל. הקניין מיוחס לאדם אך לא ‘לעצמו’ של האדם. קניין ומעמד קיימים רק בתודעת אנשים. ביום אחד, עבדי המלך יכולים להחליט למרוד בו ובמלכותו. מלכות המלך היא קניין בתודעת עבדיו, ואינה דבר שבו הוא במלך.

590

שלמות מוסרית היא ערך עליון עבור אתאיסט מוסרי (כהגדרתו של קאנט), שכן היא עוסקת באדם מול אדם. עבור המאמין, מוסר הוא רק אמצעי להשגת האמת, שהיא מעמד אדם מול ה’.

591

מוסר אינו תכלית אלא אמצעי “ואהבת לרעך כמוך, אני ה'”, כלומר מוסר בין אדם לאדם פה (אהבת רעיך) נובע רק מתוך הסמכות המצווה עלינו לאהוב רעינו, וסמכות זו היא “אני ה'”. מוסר אהבת רעיך היא אמצעי מכוון אל השגת חברה אנושית תקינה שתאפשר את ההשגה של אדם בהכרת ה’, שזהו העיקר. “ואהבת לרעך כמוך, אני ה'” – אמצעי (אהבה) להשגת התכלית (הכרת אלוהים).

592

מוסר מתקיים רק בחברה. אין מוסר אדם כלפי עצמו (סיפור רובינזו קרוזו אינו יכול לתאר מוסר). עפ’י האמונה ערכו של אדם הוא מעמדו האישי לפני ה’, לכן “תכירהו לעמוד לפניך”.

593

שלמות מול ה’ היא אישית, בניגוד לדעתו של קאנט ששלמות מוסרית של אדם היא לנוכח בני אדם אחרים.

596

חסד ה’ – קיום העולם.

משפט ה’ – חוק וסיבה בעולם.

צדקה ה’ – כושר הבחירה הטבוע באדם.

600

השגחה פרטית מתקיימת באותו רגע שאדם חושב ומכיר ותודעתו היא את ה’.

603

אין פסול בעבודת ה’ לתקוות שכר ולהמנע מעבירה מיראת העונש, אלא שאדם יכול להתעלות מכאן.

604

האדם אינו נולד אדם, אלא אדם-בכח, בחזקת אדם. ועל ידי הוצאת ‘צורתו’ ‘אדמיותו’ מן הכח אל הפועל, רק אז הוא הופך לאדם.

יצר הקניין באדם חזק יותר מיצר סכסואלי.

605

ביוונית ‘פוליס’ אינה במשמעות הצרה של ‘מדינה’ אלא הכוונה לארגון כללי של בני-אדם יחד, פוליטיקה של החברה, אתיקה בין אנשים ותיקון האדם לעצמו.

662

ישנם רגעים בהם בני אדם ערים (לא מתוך שינה) שומעים קול קורא או מדבר. זו תופעה פסיכולוגית ידועה ומוכרת.

708

גם הנביא יודע שגשם יורד מהעננים, אך לעננים יש סיבה ולסיבה זו גם יש סיבה. כך מגיעים לסיבה הראשונה – ה’, ועל כן, בצורה מליצית, הנביא אומר: ‘ה’ מוריד גשם’.

712

רשעותו של פרעה היתה רצונו. בלשון המקרא ‘כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו’ (שמות י,ב), אם כן אלוהים הוא שהכביד את לב פרעה. זאת נאמר מפני שאלוהים הוא הסיבה הראשונית לכל דבר, אך האדם כן אחראי למעשיו.

714

מאות שנים לפני החורבן כבר לא נהגו להגות את שם ה’ המלא.

721

הנבואה מתרחשת ביחיד. מפגן המוני (הר סיני) אינו יכול להביא לידי הכרת אמת, אלא היפוכו – מפגן המוני מוביל לשחרור יצרים, פרוק עול, וקלות ראש.

722

עשרת הדיברות נאמרות בלשון יחיד “ה’ אלוהייך'”, מפני שהאדם כפרט מגיע להכרת ה’, לנבואה. האדם כפרט, לא כקבוצה.

727

דיבר ראשון “אנוכי” ושני “לה יהיה” מחייבים תבונה והכרת ה’. לטענתו של לייבוביץ, מי שאינו מגיע לשני דיברים אלה, אינו ראוי להקרא יצור בעל תבונה. לכן שני דיברים אלו נאמרו מפי ה’ היינו ‘מפי הגבורה’. ואילו שאר הצווים – כיבוד הורים, לא תרצח – אינם מן התבונה, אלא הם צווי, דרישה לעשייה.

732

הרמב’ם שולל אמונה מתוך “בראשית ברא” כי אז הבריאה והעולם הם תכלית וה’ הוא לכאורה ההסבר לקיומו של עולם. הכרת ה’ צריכה להיות מבחינת אלוהותו, ואינה מותנית בשאלת קדמות העולם או חידוש העולם.

אריסטו – קדמות העולם.

כלאם – חידוש העולם.

תאוריות חידוש העולם ו’מופת קוסמולוגי’ אכן יש בהן יתרון מבחינה חינוכית.

734

כל דבר בעולם הוא ‘אפשרי המציאות’ וממושג זה מתחייב המושג ‘מחוייב המציאות’ הוא ה’.

737

ביהדות הכרת ה’ היא חובת כל אדם באשר הוא, ועבודת ה’ היא חובת היהודי.

739

בבית שני, קודש הקודשים היה ריק לחלוטין. ללא תמונה, ציור, או תבנית.

742

טיפש הוא זה שאינו יודע איזה שימוש לעשות בחוכמה.

745

מלאך – בעל שליחות ומלאכה.

750

משה התנבא ער ועומד, ושאר נביאים התנבאו בחלום ובמראה. משה התנבא לא ע’י מלאך (הכח המדמה). משה אינו ירא ואינו נבהל במהלך הנבואה. משה התנבא בכל עת שרצה, שאר הנביאים התנבאו בעיתים לא קבועים.

753

רש’י – “קול מדבר” ששמע משה הוא כביכול קול ה’ שמדבר ה’ בינו לבין עצמו – שמשה היה שומע מאליו.

756

רוב בני האדם חשים עצמם גדולים וחשובים בעיני עצמם, במודע או שלא במודע. בענווה יש הכרת חולשות, או כח להתגבר על הגדלות. עפ’י ירמיהו אין לאדם להתהלל בעושרו או בשיכלו – אלא רק בהכרתו את ה’. משה רבנו הכיר כל-כך את ה’, עד שהבין שאין אדם יכול למעשה להכיר את ה’ – ולכן אין משה מתהלל בהכרתו את ה’ – וזוהי הענווה היחידנית של משה.

758

הנביאים חשבו שראו את ה’ בדמיונם, באספקלריה, ורק משה הבין בשיכלו, באספקלריה מאירה.

ההכרה הגדולה היא ההכרה שאין האדם יכול להכיר את ה’. אדם הוא חומר ודמיון.

770

גורלו של מנהיג (משה) כגורל מונהגיו (לא נכנס לארץ, כמו הדור שמת במדבר).

במצב כעס אדם מאבד שליטה על יצריו ולא מפעיל את חשיבתו, לכן נמנעת ממנו הנבואה.

778

דימויי אֶלים כאלוהים, הם מצב של השתלטות השכל על הדמיון, לכדי הטעיית אדם מהו טוב ושכנוע האדם כי טוב הוא ה’טוב, תאווה לעיניים, נחמד’. הדמיון משתלט על השכל.

779

הנביא אינו מתעניין בהכרות חושיו (שומע, רואה, מריח), אלא מעסיק את מחשבתו הערה בה’ – וזה מהווה את תוכנם של חלומותיו.

780

אצל הנביא הרעיון הוא תוצר שכלי, מסומל בחלום בצורה מוחשית כלשהיא.

782

נביא ופילוסוף מגיעים לאותה אמת – שכן אמת יש רק אחת. אלא שנביא מגיע לאמת גם בכח המדמה, ואילו יש פילוסופים אצלם הכח המדמה עסוק בבטלה. אצל נביא הכרת האמת אינה רק אינטלקט, אלא גם אינטואטיב.

783

מי שאינו נביא, דמיונו תפוס בהבלים, גם אם בשכלו הגיע לאמת.

סוף חלק 2. חזור לחלק 1.

5 אוגוסט 2012.
© גיל דקל. אין לעשות כל שימוש בחומר ללא אישור רשמי בכתב מגיל דקל.

ישעיהו לייבוביץ – ‘שיחות על תורת הנבואה, פרקים נבחרים במורה נבוכים של הרמב’ם’ יצא בהוצאת דפוס חמד, ירושלים, הדפסה שנייה 1999.

» חנות מתנות עם פרטי הרמב’ם: